יום הולדת לקטני – חגיגה משולשת

לפני שקטני נולד, נהגנו לחלק את ימי ההולדת בינינו בנסיעה לחו"ל או לצימר. בעיקר מרצון להתפנק באוכל טוב ויציאה מהשגרה מבלי להפיק, להזמין, להכין ולהשקיע. לצערנו זה לא יתאים לילד, כזה שלא מכיר את ההתרגשות, את ההתכוננות ואת שלל המתנות ותשומת הלב שיש ליום הולדת להציע, והוא עדיין לא חווה אכזבת יום הולדת מימיו.

1.

בשנה הראשונה היה צנוע ומשפחתי גרעיני. עוגת פירות יער ובילוי ראשון בים. החזקנו אותו ביד, והוא טבל את הרגליים הקטנות שלו בריפרוף על פני אדוות שהגיעו לחוף, וצחק בלי סוף את הצחוק המתוק והמתגלגל. בעקבות החוויה הראשונית הזאת רשמנו אותו לשחיית תינוקות וגילינו שזה באמת המקום שבו הוא הכי נהנה בו, על פני המים.

פעם ראשונה בים עם סבא

2.

ביום הולדת שנתיים הזמנו את המשפחה המורחבת (הורים, אחים) לפיקניק מאולתר במכון וייצמן. הדבר הכי קשה בתכנון היה להכניס לשם ארבע מכוניות בלי אישור מוקדם. היה פיקניק חביב וקטני הופתע מהמתנות, מתשומת הלב, ומבני הדודים שבאו לחגוג. אני לא בטוחה עד כמה הוא הפנים שזה בשבילו, מלבד אולי בשירת "יום הולדת שמח".

בגן שלו בכלל שכחתי לספר מראש. הוא היה במשפחתון קטון ולא חשבתי שמציינים ימי הולדת באופן מיוחד. הבאתי שאריות עוגה ביום ראשון שאחרי הפיקניק והגננת אירגנה לו חגיגה אינטימית וביתית תוך שהיא גוערת בי שלא הודעתי מראש והיא לא הספיקה לארגן עבורו הפתעות.

3.

גיל שלוש תפס אותנו בתחילת סגר קורונה הראשון. הודנו על כך שלא נוצר אצלו עדיין מושג מחייב של של חגיגות יום הולדת וכך הוא לא הרגיש בחסר. הוא אהב את הספרה שלוש, שהייתה תוספת נהדרת לעוגה שוקולדית מעשה ידי סבא וסבתא. תלינו דגלונים של מניונים והוא התלהב כאילו הנחתנו עבורו חללית בחדר משחקים. זה היה מדהים ומעולה, והפוגה לצורך חגיגה בעולם מאוד כאוטי. אנחנו נמלטנו מהחובה להפיק והוא לא חסר דבר. זה היה עוד אחד מרגעי ה"בגלל הקורונה אבל לא כל כך נורא".

4.

גיל ארבע הגיע ממש אחרי מבצע החיסונים המוצלח וההקלה במגבלות הקורונה. התאריך עצמו היה בערב יום הזיכרון אז ידענו שלא נוכל לחגוג בערב. בבוקר לא שלחנו אותו לגן ועשינו דברים כיפיים ביחד. היינו ב"גן בעברית" שהוא מגה משחקייה עם מלא שטח שאפשר לרוץ בו, ובריכה אקולוגית שבה אפשר לעקוב אחרי דגי קוי ענק.
בית קפה גן סיפור היה מלא עד אפס מקום, בתוספת המתנה בצד, ואנשים קיבלו פרוסת עוגה עם זיקוק וחגגו. אנחנו לא היינו ביניהם.

לנו היה מקום שמור לשיעור רכיבה בחוות הדר והייתה זו היכרות ראשונית עם סוס עבור קטני. הייתי בטוחה שהמדריכה תבלה יותר זמן בהסברים והנחיות ומעט ברכיבה. חשבתי שהוא יחשוש ושייקח לו זמן להתרגל, אבל לא כך היה. היא אמרה לו "תעשה סופרמן" הוא הרים את הידיים והיא הניפה אותו על הסוס. לא היה בו שום חשש. בסיבוב השני היא כבר לימדה אותו להרים ידיים ולסמוך על הסוס ועל עצמו. זה לגמרי עבד. בהמשך הם שיחקו מסירות תוך כדי רכיבה. נראה לי שננסה איתו עוד כמה שיעורים ושזה לא יישאר רק כחוויית יום הולדת מוצלחת.

קטני והסוס גולדי


אחרי הרכיבה אכלנו ביחד סושי וקטני לגם כוס ברד לימונענע בגודל חצי מהגוף שלו, טבל סושי בסויה וביקש לשכב על ספות. אין ספק שבתחום איכות החיים יש לו חוש טבעי לנהנתנות. לגלידה סירבתי רק כדי להשאיר מקום לטארט הלימון המקושט בפרוסות תותים שהכנתי ואכלנו בבית (מתכון מהבלוג של אפרת ליכטנשטט עם בצק של ג'יימי אוליבר). נשמע מתוחכם קצת בשביל ילד בן ארבע אבל אל תשכחו שהוא משתרע על ספות עם סושי וגם כל כך אוהב לימון שהוא מקלף ואוכל אותו חי.

חמוץ מתוק

באותה שבת שידרגנו את ההצלחה של פיקניק גיל שנתיים וקבענו עם המשפחות המורחבות, כ-30 איש, בגן הבנים (והבנות). היה פונץ' פירות למזיגה, עם אופציית תיבול אלכוהולית מגוונת. היו קאפקייקס, בלונים ודגלונים ממותגים, ומרחב ישיבה תחת פרגולה. הכנתי כריכים טריים מלחם חצי מוכן שנאפה ממש סמוך לפיקניק. היו גם קישים, פלטות של ירקות ופירות ומיני תופינים. קליל אבל עם מחשבה על האורחים, הסביבה ומזג האוויר. לילדים היה גן שעשועים וארגז חול, מגרש כדורגל/סל ושלל כדורים, כרי דשא לזריקת פריזבי והעפת מטוסי קלקר, אפילו גינת כלבים.

מראש בדקתי כמה עוגות יום הולדת מושקעות וקיבלתי הצעות מחיר סביב 350 ש"ח. רוב העוגות היו פרווה ומצופות בגלידן, שהיא קצפת קונדיטורים משומן צמחי, עמידה לתנאים מחוץ למקרר. מה שזה אומר, לי לפחות, זו עוגה בלתי אכילה. לקחתי על עצמי את האפייה וקיבלתי השראה מהמאסטרית קרוטית עם "רכבת ההפתעות".

שלל הממתקים והמבנה הלא מחייב עתיד לפצות על יכולות האפייה המתחילות שלי, ובעיקר על הדיוק בקישוט. נרשמה התלהבות מהתוצאה, בעיקר של הילדים. השתמשתי במוצרים סופר-איכותיים ואני בטוחה שהם לא הגיעו לחצי מהמחיר לעוגת יום הולדת שופוני. זה לא רק המחיר זו גם תחושת המסוגלות וההנאה של קטני שזה נעשה במיוחד עבורו. יכול מאוד להיות שהוא גם לא חשב על זה כלל, סביר להניח אפילו. זה לא יפריע לי להתגאות בהישג.

התמונות לא עושות חסד לעוגה

אחרונה חביבה נותרה החגיגה בגן. קיבלנו מהגננת רשימה מסודרת ומפורטת של מה להביא וזה מאוד עזר, בעיקר עם כל ההתרגשות. השתמשתי באותו מתכון מלמעלה גם לעוגת הגן. הפעם כיסיתי על טעויות בהתאמת הכמות לגודל התבנית בעזרת, ובכן, גנאש – ועוד הרבה ממתקים. אני בטוחה שהוא הרגיש מיוחד עד נבוך להיות לגמרי במרכז. למחרת הוא כמעט רץ לגן ובבית הוכרחתי לשחק ב"גן" כשהוא היה בתפקיד ילד יום ההולדת, אני בתפקיד הגננת ואבא לוהק לתפקיד חבר אהוב.

ביקש עוגת מפרץ ההרפתקאות, זה נחשב?

היו שלוש חגיגות, הייתה השקעה בינונית ומעט הפקה. שנה הבאה ננסה לשמור על סטטוס-קוו דומה ולא להעלות את הרף. שלוש עוגות באפייה ביתית זה לגמרי שדרוג במדרג אימהות משקיעניות. לכו תדעו אולי עד שנה הבאה אלמד לזלף בעצמי 😉

תגובה אחת

  1. האמת שהרבה מאוד דברים תלויים בילד
    יש כאלה שיאהבו את התשומת לב סביבם ויש כאלה שלא.
    למשל אחד האחיינים שלי כשהייתה לו לא מזמן יום הולדת שנתיים בגן, הוא ממש ממש לא אהב את זה שהוא במרכז העניינים שם.
    וגם כשעשו לו יום הולדת עם המשפחה, בגלל שהוזמנו יחסית הרבה אנשים, הוא לא ממש שיתף פעולה עם זה.
    מאחותי אני יודעת שעוגות יום הולדת זה עסק יקר.
    זה אולי נראה טוב בתמונות (וגם לרוב טעים, לפחות אלה שלי יצא לאכול שהיו חלביות היו טעימות)
    אבל ילדים נראה לי שיותר תשמח אותם עוגת שוקולד טובה עם קישוטים וזהו.

    אהבתי ממש את הרעיון של לתת יחס אישי מיוחד ביום של היום הולדת עצמו גם אם זה רק אתם (אמאואבא) ולקחת אותו לעשות משהו מיוחד וחדש שכייף לו עם זה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s